צדק חברתי / ד"ר יוסי דהאן
סיכם שגיב אלבז

העולם מוסדר בדרכים שונות. בדמוקרטיות הוא מוסדר ע"י חוקים וע"י נורמות. אחד הדברים המוסדרים הוא 'כיצד אנו מחלקים בינינו את הטובין החברתיים והכלכליים? איזה סוג של חירויות יש לנו? האם, לדוגמה, אנו קושרים בין הרמה הכלכלית של הילד – לבין החינוך שלו, מה בנוגע לכך? בנוסף, בתקציב המדינה עולים מספר נימוקים הפונים לערכים כלליים שאנו מסכימים עליה. כל ההסדרים הקיימים, הן החברתיים והן הכלליים, מבוססים על צדק חברתי. ועולה השאלה איזה סוג של הסדרים הם צודקים? נוצר מצב בו אנו מדברים 'צדק חברתי' אך בפועל אנו מציגים טעמים של מדוע מדיניות אחת צודקת מחברתה. אם כן, מהם עקרונות החלוקה שלפיהם אנו נחלק טובין חברתיים וכלליים?

 רולס[1] מדבר על טובין (ראשוניים) חברתיים וכלליים. אלה דברים הנחלקים בחברה שלנו בכללים שאנו

 קובעים. אנו מוצאים בטובין אלה: 

    1. חירויות (זכויות, הן אישיות, חברתיות, בטחון סוציאלי, התארגנות עובדים)

    2. הזדמנויות (חינוך, תעסוקה)

    3. הכנסה ועושר (מיסוי על משכורות וחלוקת נכסים של בני אדם)

    4. עמדות כוח ועמדות עוצמה

    5. כבוד עצמי (self respect)

במדינה דמוקרטית אנו פונים אל בתי המשפט – וזה, על פי חוקים, קובע את ההירארכיה, ובמקום שאין חוקים החלוקה היא על פי עקרונות, שלעיתים מתבססים על אותם הוגים פילוסופים.

 השאלה, אם כן, כיצד אנו מחלקים את הטובין הללו? אנו, כאמור, משתמשים במילים הקשורות לצדק ("זה לא צודק ש...), ובנימוק לצדק אנו מגיעים לטיעונים עקרוניים. המהלך של רולס היה מהלך שקשור למסורת מאוד ותיקה במסורת הפילוסופיה המערבית והיא תיאורית האמנה החברתית ששייכים אליה הובס ורוסו. בד"כ הדברים מתחילים מתוך הרצון להסביר את החברה. ואז הם בוחנים את האלטרנטיבה של ללא מדינה. גם רולס מסתכל על זה, והוא מעלה את השאלה מהן הנחות הצדק שאנשים שווים וחופשיים (יש קונצנזוס לדמוקרטיה, הנותן מקום לכל אדם - שכן גם אנשי השוליים נזהרים שלא לחצות את הקווים הללו). כיצד אנו מחלקים את הטובין הראשוניים? איזה מוסדות, ראשוניים, בסיסיים אנו יוצרים, באיזה חוקה, הסדרים פוליטיים והסדרים חברתיים מוסדיים אנו מעוניינים.

אם אנו מניחים , שכל אחד רוצה למקסם את האני שלו. נאפיין את האנשים הללו, הם נמצאים במו"מ. בעלי רצון לקבל כמה שיותר. נעדרי קנאה – המוקד הוא כיצד אני מגדיל את הסל שלי ולא כיצד אני עוקף את הצד של חבריי. מעוניינים לממש אידיאליים שונים. וכל המו"מ מתנהל מאחורי מסך הבערות – מסך המונע מאיתנו כל אינפורמציה אישית, איננו יודעים אם אנו נשים או גברים, עניים או עשירים, שייכים לרוב או שייכים למיעוט.[2] [יש פה הנחה שאנו מדברים על אנשים בריאים ושווים, ולכן אין למישהו זכות לקבל יותר מהשני]. אין חדירה של אינפורמציה אישית, אך יש אינפורמציה כללית, קרי אינפורמציות פסיכולוגיות, אנתרופולוגיות וכו' (לדוג' שאם ניתן תמריצים – או אז האדם ינוע יותר).

לאחר הנחות הללו רולס מגיע למסקנה שהם יגיעו לשני עקרונות צדק:

1.        עיקרון החירות – אנשים לא יהיו מוכנים לוותר על חירויות, גם אם נאמר לו שהוא יקבל יותר הכנסה. הדבר נובע מהנחה של הובס שאנשים יעדיפו חירויות ('סדר לקסיקאלי') כיוון שחירות היא מרכיב מכונן בחיי האדם. אנשים ירצו 'סל חירויות' גדול ככל האפשר, ושלכל אחד מאיתנו יהיה.

יש פה את כלל המקסימין, שכל אחד בוחר ברע במיעוטו. אם נסתכל בדוגמה – ביום שאולי גשום אולי לא אנו נעדיף לצאת עם מעיל מחשש שנרטב תוך כדי שאנו לוקחים את הסיכון שנסתובב איתו יום שלם, שכן האני מפחד יותר מהאופציה הגרועה. ולעניינו אני יעדיף את החופש דת על גבי האופציה האחרת מתוך חשש גדול יותר מהאופציה השנייה. רולס יוצא מתוך נקודת הנחה שכולם שווים וחופשיים הדואגים רק לעצמם.   

2.        חלוקת משאבים חברתיים וכלכליים

a.        עיקרון שוויון ההזדמנויות ההוגן – אנו מחלקים הזדמנויות בשוק התעסוקה. אנו מאמינים שאנו צריכים להתייחס לשני סוגי הילדים. החינוך שייך לטובין אשר חשוב באיזה חלוקה יש, ואנו כן שואלים מה יש לאחרים. לרולס יש טענה נוספת, שגם אנשים בעלי כישורים ויכולות נחותות מבחינת השוק (כלכליים וחברתיים) גם הם צריכים לזכות בפיצוי, קרי, תכונות אישיות של בני אדם הם לא יכולים להוות שיקול בחלוקת המשאבים, זה בלתי רלוונטי מבחינה מוסרית. שכן האנשים הללו לא עשו שום דבר בשביל לקבל את ההחלטות הללו. ולכן אנו צריכים להקצות משאבים לילדים מחינוך מיוחד, לדוגמה.   

b.        עקרון הפער (ההפרשיות) – איך המדינה צריכה לתכנן את חוקי המס שלה. בחלוקה של משאבים כלכליים, החלוקה צריכה להיטב את מצבם של אלה הנמצאים בתחתית הסולם. רק חלוקה כזו היא חלוקה מוצדקת. (שוב 'עקרון המקסימין' – ומתוך ההנחה שיש סיכוי שאני אהיה בתחתית החברה – אני לא לוקח סיכונים), כמו כן המנכ"ל לא יוכל לקבל בהפרש גדול מדי מאשר האנשים שבתחתית.

 על רולס יש ביקורות רבות:

ý       מההיבט הימני – נוזיק, פרידמן

ý       מההיבט הרב תרבותי – יש לתת לזהויות יותר מקום

ý       מההיבט הסוציאליסטי – אין יחס על הבעלות על אמצעי היצור (מציגים תיאוריות אלטרנטיביות)

ý       יש שיפורים לתיאוריה, ויש המחליפים את התיאוריה

ý       יש ביקורת פמיניסטית – שכן התיאוריה מתעלמת מענייני מגדר

ý       מההיבט הגלובאלי – אל לנו להיות נאמנים למדינה, יש לנו להסתכל על הדברים בראייה גלובאלית

יחידות 7 – 8 באוניברסיטה הפתוחה ממשיכים את הנקודה.